פסק-דין בתיק ב"ל 39881-10-12

1.            ערעור על החלטת הוועדה לניידות לשירותים מיוחדים מיום 19.8.12 שבה נקבע, ביחס לתקופה שמיום 7.4.09 ועד ליום 6.10.10, כי המערער אינו זכאי לגמלת שירותים מיוחדים. זאת,  לאחר שהוועדה דנה בעניינו של המערער בשלישית.

•  
• רקע והליכים קודמים

2.            המערער, יליד 1964 המוכר כנכה בשיעור 100% בהתאם להחלטת ועדה לנכות כללית. המערער סובל מבעיות רפואיות שונות ובהן שחמת הכבד, סרטן הכבד ובעיות אורטופדיות. ביום 7.4.08 עבר השתלת כבד.

3.            החל מיום 1.5.07, קיבל המערער קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%. ביום 31.10.10 הודע למערער, כי הוחלט לשלול את זכאותו לקצבה לשירותים מיוחדים, רטרואקטיבית החל מיום 7.4.09.

4.            המערער השיג על החלטה זו וטען כי מצבו לא השתפר משנת 2007. הוועדה לעררים דחתה את עמדתו של המערער בהחלטה מיום 28.3.11. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור הראשון לבית הדין (תיק בל 6236-05-11). הערעור התקבל, בהסכמה, ועניינו הושב לוועדה לשקילת שלילת הזכאות הרטרואקטיבית. הוועדה החליטה, שוב, לדחות את טענות המערער. משכך, הגיש ערעור נוסף. הערעור השני (תיק ב"ל 47406-02-12), התקבל אף הוא בהסכמת הצדדים.

5.            החלטת הוועדה העומדת כעת לבחינה במסגרת הערעור הנוכחי, הוא הערעור השלישי, ניתנה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 28.6.12 בתיק ב"ל 47406-02-12, ולפיו:

"1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (שר"מ) על מנת שתשוב ותשקול את מועד שלילת זכאותו של המערער וזאת בשים לב לדברי ב"כ המערער המפורטים בפרוטוקול הדיון.

2.  הוועדה תנמק החלטתה.

3. ב"כ המערער תוזמן לטעון בפני הוועדה והמערער יהיה פטור מפני התייצבות בוועדה.".

דברי ב"כ המערער, בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.12 בתיק האמור, ואליהם היה על הוועדה להתייחס, נרשמו כדלהלן:

"כלל לא ברור כיצד ניתן לקבוע שלילה רטרואקטיבית של זכאות לקצבה על יסוד הערכת תלות שבוצעה שנה ושבעה חודשים לאחר המועד לגביו נקבע כי תשלל הזכות.

כלל לא ברור כיצד ניתן לקבוע כך על יסוד אמירה בלתי מחייבת, אפילו אם נאמרה, של המערער בעת הערכת התלות בחודש 10/2010 כי מצבו בסך הכל ללא שינוי מאז ההשתלה שכן יכול שדבריו התייחסו רק למועד שסמוך לבדיקתו על ידי הרופא, קרי 10/2010.

סמכותה של הוועדה אינה יכולה להתפרס על שלילת זכאות במועד כה מוקדם לבדיקה בלא כל מסמך עצמאי או עדות עצמאית או עובדה עצמאית ואובייקטיבית שיש בהם לתמוך בהחלטה שכזו".

טענות הצדדים

6.            לטענת המערער, גם בהחלטת הוועדה הנוכחית נפלו פגמים קשים. לטענתו, הוועדה סומכת את החלטתה לגבי הערכת תפקודו של המערער בתקופה הרלוונטית על "המעשה והניסיון הרפואי", ולמעשה אינה סומכת קביעתה כל דבר. אין כל מסמך רפואי או הערכה תפקודית הנוגעת לאותו מועד. לשיטתו, החלטת הוועדה שרירותית, וחסרת צדק, ובאה לידי ביטוי בכך שהיא מסתמכת על הערכה מיום 20.2.11, על מנת לקבוע מה היה מצבו של המערער ביום 7.4.09, כשנה וחצי קודם למועד ההערכה. הוא מוסיף שהוועדה התייחסה למוצאו העדתי והראתה התנשאות וזלזול.

המערער מוסיף שמיום שלילת הקיצבה (7.4.09) לא נוצרו או התגלו עובדות חדשות וראיות המצדיקות את החלטת הוועדה. לפיכך, היה על הוועדה לקבוע, כי בדין הוא המשיך לקבל את הקצבה. ככל שהיה ספק הוא היה צריך לפעול לטובתו, ולא להיפך. בנסיבות העניין מבקש מאיתנו המערער לקבוע שהרכבה הנוכחי של הוועדה "נעול" בעמדתו ולכן יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

7.            המשיב מתנגד. לשיטתו, בהחלטה נשוא הערעור לא נפל כל פגם. המקרה של המערער הוחזר לוועדה בעקבות פסק דין, ולפיכך היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין. הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין במלואו. המשיב מדגיש שלמערער לא קיימת זכות מוקנית לקצבת שירותים מיוחדים. טענתו כי קיבל קצבה בעבר אין בה כדי לשנות את ההחלטה בדבר שלילת הזכאות.

המשיב מוסיף שהוועדה מוסמכת לקבוע מצב רפואי רטרואקטיבי, בהתאם לכלים המצויים בידה. שיקול דעתה אינו מוגבל בהתאם לדין והחלטות רבות של ועדות מבוססות של ההיגיון הרפואי, גם בהיעדר בדיקות ומסמכים מזמן אמת. המערער עבר בחודש אפריל 2008 השתלת כבד. אין כל תיעוד המעיד על חוסר הצלחה של הניתוח ואין אינדיקציה לחשוב כי החלמתו היתה שונה מזו של מושתלי כבד אחרים. הוועדה קבעה, בהתבסס על ההיגיון והניסיון הרפואי, כי זמן ההתאוששות מהשתלת הכבד הינו כשנה, וכי יש להניח שלאחר מכן שב המערער לתפקוד שיאנו מקנה בקצבת שירותים מיוחדים. המערער אף אמר ביום 26.10.11 כי מצבו בסך הכל לא שינוי.